דוגמא
בלבול בין מציאות לדמיון
צרותינו נובעות מבלבול בין מציאות לדמיון. לדוגמא, אנחנו עשויים להיות מודאגים לגבי פגישה עם מישהו בשבוע הבא. יש כאן שני אירועים נפרדים – המחשבה המדאיגה הנוכחית, והפגישה העתידית האפשרית. אולם אלה שני סוגים שונים של אירועים. הראשון קיים; השני לא קיים (כרגע). המחשבה היא חלק מהחוויה שלנו כרגע, הפגישה העתידית אינה קיימת (ויתכן שממילא לא תתרחש לעולם). אבל לרוב איננו תופסים זאת ומתייחסים אוטומטית למחשבותינו כאל מציאות. לא הפגישה היא שמטרידה אותנו, אף שכך נדמה – המחשבה אודות הפגישה האפשרית היא שמטרידה.
מכאן שהדבר היחיד שגורם לנו צרות הוא מחשבה, וליתר דיוק, התייחסות
שגויה למחשבה כאל 'אמת' או 'שקר', במקום לראותה כיצירה נפשית ותו לא.
היינו רוצים שלא לדאוג, שלא תהיה לנו מחשבה כזאת; אך הנה היא, חלק ממציאותינו בהווה. על ידי מדיטציה נכונה נוכל להגיע להבנה עמוקה ולהכרה בהבדל שבין מחשבות למציאות. כתוצאה מכך, ללא מאמץ, נפסיק לנסות
לשנות את המציאות ופשוט ננוח במודעות מלאה לחווייתינו הנוכחית.
מדיטציה נכונה
עשיית מדיטציה באופן נכון אינה דבר מובן מאליו, ואנו זקוקים להתחיל עם מורה שיציג בפנינו את התרגול, שינחה אותנו ויתקן את שגיאותנו. יחד עם זאת, הדבר מתנגש עם חינוכנו המוטה לטובת הישגים, במיוחד במערב. מלמדים אותנו לפתור בעיות על ידי חשיבה, ניתוח ועשייה, על ידי השקעת מאמץ. הרעיון של מתן-רשות לדברים להתיישב בטבעיות כך שהאינסטינקטים העמוקים שלנו יוכלו להשתלב עם הידע שלנו, עם התבונה וההבנה שלנו, הוא רעיון שזר לנו. חלק ניכר מתרגול המדיטציה הוא למעשה ביטול-הלימוד של הרגלי חשיבה גרועים.